הנסיכה מי-טל גרה בראש מגדל, מחכה לנסיך כבר 100 שנה, הספיקה לקרוא כבר את כל המדריכים על "איך להיות נסיכה" והיא חייבת להסתפר -דחוף!
"מאה שנה אני יושבת ומחכה לו - אוף!
השרירים שלי תפוסים, משעמם לי בטרוף"
בתחילת הספר אנחנו פוגשים נסיכה שמזכירה את רפונזל, שקראה את כל המדריכים של איך להיות נסיכה ומה אמור לקרות לפי האגדות. כבר על ההתחלה יש לנו הרבה הומור ולגלוג על סיפורי הנסיכות הרגילים.
כשהנסיך מגיע להצילה הוא ומחמיא לה מחמאה מאד ... מיוחדת: "יפה כמו אפונה" (מיה צחקה בקול רם) ומהלל ומשבח את עצמו על כל הלחימה שהיה צריך ללחום עד שהגיע להציל אותה. מי-טל לא מתרשמת יותר מידי ורוצה לתקתק את השלב הבא במדריכי הנסיכות שקראה ועונה לו: "מגניב, כעת אפשר בבקשה שנתחפף? נשיקה קטנה של אהבת אמת תסדיר את המצב".
היא זו שמנשקת אותו - יש לנו נסיכה אקטיבית!
הבעיה שפרינס צ'ארמינג שלנו הציל אותה ממגדל אחד כדי... לכלוא אותה במגדל שני ומי-טל שלנו בכלל מעדיפה לרכב על סוסים ולעשות חיים משוגעים.
אני לא אספר כאן את כל הספר המקסים, אבל בהחלט אפשר להתגאות במי-טל שעשתה מה שצריך כדי לחיות את החיים שלה בדיוק כמו שהיא רוצה בלי שאף אחד יכתיב לה אותם!
נקודות זכות לספר:
- מצחיק, באמת שמיה ממש צחקה הרבה פעמים וכשסיימנו לקרוא היא אמרה "יפה". אני לא זוכרת הרבה ספרים שהיא ישר ככה התחברה אליהם.
- הספר מראה גיבורה חזק ושאפתנית שאפילו עוברת סוג של תהליך. מהמחשבה שהיא תמלא את תפקידה הנסיכותי כראוי כמו שקראה במדריכים במשך 100 שנה, כשהיא יוצאת "לחופשי" היא מבינה שמה שהכי בא לה לעשות זה לרכב על סוסים ולעשות חיים משוגעים. לא עכשיו חתונה, ילדים ו"הם חיו באושר ובעושר" (לפחות לא עם הנסיך הזה אלא... טוב תגלו בספר).
- האיורים יפים ומצחיקים גם, מי-טל אומנם לובשת שמלה, אבל נועלת סוג של ד"ר מרטינס ולא נעלי עקב/ נעל זכוכית לא נוחה שהגיוני שהיא תפול ותעכב אותה בדרך :).
- בעמוד הראשון מי-טל משחקת ביו-יו ובעמוד האחרון היו-יו קשור לזנב הדרקון שהוא החבר הכי טוב שלה. ניסיתי לחשוב למה יש יו-יו בכלל ולמה הוא מופיע בפתיחה ובסיום. לא יודעת, תקראו לי פלספנית שלמדה תיאטרון וקולנוע וניתחה כל מיני סרטים וסדרות ברמת ה"למה מופיע כל דבר בסצנה" - יו-יו הוא משחק שפעם אתה למעלה ופעם למטה וזה תלוי בתנועת היד שלך. כמו בחיים.
- הכתר של מי-טל בהתחלה הוא כתר רגיל של נסיכות וכשהיא חוברת לדרקון נוספות לו כנפיים. לא יודעת אם כמו של הדרקון אבל היא יכולה לעוף לאן שהיא רוצה!
נקודות בגנות הספר:
- היה לי קשה לקרוא לבת הרבע לחמש שלי: "הנסיך שלי אידיוט!".
זו המילה הכי "קשוחה" בספר(הדרקון קורא לו נודניק, מעצבן, נבזה, מנוול ובריון ארור. זה איכשהו עוד ספרותי. אידיוט זה קצת יותר מזה. אבל אולי זו רק אני חננה כזו - כשקראתי את הספר ממש נזכרתי בספר "זוג" של ג'וליה דונלדסון שגם שם נערה צעירה מתחברת לדרקון, נותנת לו טיפול לכאב גרון בגלל האש שהוא יורק ויחד הם מסתובבים בעולם (רק שהם מטפלים בכל מיני חולים ומי-טל והדרקון "מטפלים" בכל נסיך שוטה ואביר אידיוט".
"זוג" נכתב ב-2010 והספר הזה ב-2012... והסופרות של שתי הספרים בריטיות...לא רוצה לרמוז להעתקה אבל...
בספרי ילדים רבים אפשר למצוא נסיכות ודרקונים (ספר נוסף כזה ששובר את מיתוס הנסיכה והמלצתי עליו כאן: "הנסיכה שלבשה שקית נייר">>).
נקודות לדיון עם הילדים בעת ובתום הקריאה
קראתי למיה את הספר בפעם הראשונה - פעמיים ברצף. היא ביקשה כי אמרה שבפעם הראשונה לא הבינה לגמרי. אחר כך הבינה יותר, גם עברתי איתה על הדברים. שאלתי אותה מה היא חושבת שהנסיכה הכי רוצה והיא ענתה: "חופש" וזה מבחינתי המסר הכי חשוב שהספר הזה יכול להעביר.
המעבר ממגדל אחד לשני יכול לסמל מעבר מבית ההורים לבית חיי הנישואים משול אולי לזוגיות חונקת ולא מאפשרת. על הנקודה הזו אפשר לדבר בעדינות עם הילדים - לשאול מה תרצי לעשות בבית משלך כשתהיי גדולה? איך את מדמיינת אותך כשאת גדולה? לבנים אפשר להסביר שהם לא יכולים להחליט מה החברות שלהן יעשו. כמו בגן שמשחקים ביחד ולא מחליטים לחבר או חברה באיזה צעצוע ישחקו ומתי. אפשר רק להציע לשחק יחד, לשתף פעולה, להתחשב אחד בשני כדי שהמשחק יזרום ולא יהיה בכי ותסכול.
(מתאים לשני המינים אבל כיוון שהנסיך פה שתלטן אז חשוב לחדד את זה גם בקטע המגדרי)
סיכומאמא:
אני בהחלט ממליצה בשביל הרענון של מודל הנסיכות, ההומור והאפשרויות לדיון.
ציון: 8 מתוך 10 בסולם מאמאמיה.
תכתבו לי משהו